איל הניגוח היה כלי הנשק העיקרי של אוניות המלחמה הים⁻תיכוניות בעת העתיקה, מהמאה התשיעית ועד שלהי המאה הראשונה לפנה"ס. האיל היה חלק מגוף האונייה, ובלט מקצה השדרית בגובה קו המים לערך. באמצעותו ניתן היה לנגח ולהטביע את אוניית האויב או לשתק את תנועתה. הוא נקרא ביוונית 'אֶמְבּוֹלוֹס' (ἔμβολος) ובלטינית 'רוֹסְטְרוּם נָאוִויס' (rostrum navis). בתלמוד הוא נזכר בשם 'אילָא דספינתא'. מתוך ויקיפדיה

איל דה רה, איל דשא, איל הון, איל הופמקלר, איל הכרמל, איל ווילן, איל וולדמן, איל ויטוריאנו, איל וילן, איל וינטר