אל טורנו פסיפיקו ("המהפך השקט", ובקיצור טורנו Turno) הוא כינוי לצורת השלטון בספרד תחת בית בורבון משנת 1876 ועד 1923 ובמיוחד בין 1886⁻1902, בתקופת המלוכה של מריה כריסטינה. בשיטה זאת, שהוצעה על ידי אנטוניו קאנובס דל קסטיו, ונקבעה בחוקה של שנת 1876, הפרלמנט נבחר על ידי העם בבחירות והיא זאת שממנה את הממשלה בשיטה קואליציונית. אולם למלך היה רשות לפזר את הממשלה ולמנות במקומה ממשלה בראשות האופוזיציה. במקרה כזה, הפרלמנט היה מתפזר והיו מוכרזות בחירות חדשות. על הנייר, דבר זה הבטיח שהמלך לא יוכל לנהוג כנגד רצון העם, וספרד הייתה אחת המדינות הדמוקרטיות ביותר בעולם. אולם למעשה, למפלגה ששלטה בממשלה, דרך משרד הפנים, היה כח עצום שאיפשר לה לנצח בבחירות ברב גדול דרך לחץ על קבלני קולות מקומיים, כך שהמפלגה שבשלטון נבחרה בפועל על ידי המלך. קבלני הקולות היו בעלי אדמות, מעסיקים ושאר דמויות מקומיות אשר יכלו להביא את אנשיהם, חיים ומתים, להצביע כנדרש. בהתאם לכך, עד שנת 1914 מפלגת השלטון תמיד זכתה ברוב בבחירות. ואולם, מפלגת השלטון נקבעה למעשה באמצעות הסכמה בין שתי המפלגות הגדולות, השמרנית והליברלית, שהסכימו ביניהן על "מהפך שקט" בכל מערכת בחירות. כתוצאה מכך קיבלה כל אחת מהן את השלטון לסירוגין. מתוך ויקיפדיה

אל חרם, אל טאאע, אל טאיע, אל טאקר, אל טולה, אל טחין, אל טיטוס, אל טיימפו, אל טיפליס, אל טעות