בו שאנג (בסינית מסורתית: 卜商, בסינית מפושטת: 卜商, בפין⁻יין: Bǔ Shāng. לפנה"ס 507⁻400.), הידוע בכינוי הכבוד שלו דזה שיה (סינית: 子夏, פין⁻יין:Zi Xia, ווייד⁻ג'יילס: Tzu⁻hsia), היה אחד מתלמידיו בולטים של קונפוציוס, ונחשב לאחד המצטיינים בלימוד התרבות. הוא היה אחד מחמשת התלמידים שהיו האחראים העיקריים למסירה הלאה של תורת קונפוציוס. לבו שאנג גם היה תפקיד ראשי במסירה הלאה של קלאסיקות כגון הקלאסיקה של השירים והיי צ'ינג. הוא ייסד אסכולה משלו, ולימד את המרקיז ון מויי, שליט ויי, המדינה החזקה ביותר בתחילת תקופת המדינות הלוחמות. מתוך ויקיפדיה

בו מקאלב, בו נאש, בו נש, בו רגרג, בו ריפנבורו, בו שילאי, בו⁻באסין רוז⁻איל, בו⁻באסן רוז⁻איל, בו⁻בו, בו⁻בו סטיוארט