יחיד; אחד בלבד. "על המדף נשאר ספר בודד." "עץ בודד עמד במרכז השדה." "הוא מצא מטבע בודד בכיסו."

חי לבדו, ללא קשרי משפחה, חברות או חברה קרובה; ערירי. "הזקן חי חיים בודדים בבית קטן בקצה הכפר." "היא הרגישה בודדה בעיר החדשה, בלי חברים ובלי מכרים." "לאחר שנים של ניתוק נשאר האיש בודד לחלוטין."

בידדו אותו, מנעו מעבר של מים, חשמל וכדומה אליו או ממנו. "הכבל בֻּדַּד היטב כדי למנוע דליפת זרם." "לאחר התקלה בֻּדַּד הצינור משאר המערכת." "החדר בֻּדַּד מפני רעש וקור."

הורחק מן החברה או מן הסביבה ונשאר לבדו. "בשל התנהגותו האלימה הוא בֻּדַּד משאר התלמידים." "החולה בֻּדַּד כדי למנוע הדבקה." "לאחר הסכסוך בֻּדַּד מן הקהילה."

אדם הפועל לבדו ובאופן עצמאי, בדרך כלל בלי להסתמך על אחרים. "הוא מעדיף לעבוד כזאב בודד ולא להצטרף לצוות." "במשך שנים ניהלה את העסק כזאב בודד." "החוקר פעל כזאב בודד ופיתח את הרעיון בכוחות עצמו."