העמיד במבוכה; גרם בושה או אי⁻נעימות. "ההערה הפומבית ביישה את התלמידה מול כל הכיתה." "הוא נבוך משום שחברו בייש אותו בפני האורחים." "ההתנהגות הגסה ביישה את בני המשפחה."

הֻעְמַד במבוכה; הֻכְלַם. "הילד בֻּיַּשׁ מול חבריו לאחר שטעה בתשובתו." "העובד בֻּיַּשׁ בפומבי בשל ההערה הפוגעת." "היא בֻּיְּשָׁה שלא לצורך במהלך הדיון."

אכזב את הקבוצה שאליה השתייך

שם פעולה של בָּשׁ: התבייש במעשיו; נכלם. "הוא בָּשׁ בטעות שעשה מול כל הכיתה." "לאחר שפגע בחברו, בָּשׁ בדבריו וביקש סליחה." "הילד בָּשׁ במעשיו והוריד את עיניו."