לינה משותפת הייתה שיטת חינוך וגידול ילדים, שהייתה נהוגה ברוב הקיבוצים בארץ ישראל עד שנות ה⁻80. בלינה המשותפת, ילדי הקיבוץ היו לנים בלילות יחדיו במבנים ייעודיים, שנקראו בתי ילדים, במנותק מהוריהם. בתי הילדים היוו מעון קבע לילדים, בו גם אכלו, התרחצו ולמדו בשנות בית הספר היסודי. ברוב הקיבוצים המשיכו ללון במשותף עד ההתגייסות לצבא. מתוך ויקיפדיה

בית הילדים בבלנקנזה הוא כינוי לאחוזה השוכנת לגדות נהר אלבה בפרבר בלנקנזה של העיר המבורג, גרמניה. האחוזה שייכת למשפחת ורבורג, והשם "בית הילדים" מתייחס לתקופה שבין 1946 ל⁻1948, בה היא שימשה כבית לכ⁻300 ילדים ניצולי שואה. מתוך ויקיפדיה

בסיום מלחמת העולם השנייה, אספו ארגון הבריחה והסוכנות היהודית ילדים מרחבי אירופה, וריכזו אותם בעיירה מארקן (Marquain) שבדרום⁻מזרח בלגיה, מספר קילומטרים מהעיר טורנה. מתוך ויקיפדיה

בית הילדים היהודים באוסלו הוקם בשנת 1939 בחסות חברים מקבוצת נאנסן ילפ (Nansen Hjelp)⁻ ארגון נורווגי שלחם למען זכויות האדם והחברה. המייסד היה אוד ננסן, בנו של זוכה פרס נובל פריטיוף ננסן. מטרת הארגון הייתה לספק מקלט בטוח לילדים יהודים מפני רדיפות הנאצים בזמן השואה. מתוך ויקיפדיה

בית הילדים אביליאנה, בית הילדים במאקרין, בית הילדים במארקין, בית הילדים בשאמוני, בית הילדים ציון⁻בלומנטל

בית היוצרים, בית הייסמן, בית הילד - נווה מיכאל, בית הילדות של ג'ורג' ווקר בוש, בית הילדים אביליאנה, בית הילדים במאקרין (Marquain), בלגיה, בית הילדים במארקין (Marquain), בלגיה, בית הילדים במארקין, בלגיה, בית הילדים בשאמוני, בית הילדים היהודים באוסלו