האפיפיור בנדיקטוס התשיעי (בלטינית: Benedictus IX; 1012 לערך – 1056) היה האדם היחיד שכיהן כאפיפיור בשלוש תקופות כהונה נפרדות (ולמעשה היחיד שכיהן יותר מפעם אחת), לאחר שהודח ושב לכסאו בזכות קשריו למשפחות בעלות עושר ועוצמה. אחד האנשים הצעירים ביותר בהיבחרם ולטענת מתנגדיו, אחד האפיפיורים המושחתים והבלתי⁻כשירים ביותר, עקב אורח חייו המופקר. תקופות כהונתו היו בין אוקטובר 1023 לספטמבר 1044, שנית בין אפריל למאי 1045 ופעם נוספת בין נובמבר 1047 עד יולי 1048. מתוך ויקיפדיה

בנדיקטוס השנים עשר (בלטינית: Benedictus XII; בערך 1285 - 25 באפריל 1342), היה אפיפיור מ⁻30 בדצמבר 1334 עד מותו. מתוך ויקיפדיה

בנדיקטוס השישה עשר (בלטינית: Benedictus XVI; נולד כיוזף אלויס רצינגר; בגרמנית: Joseph Alois Ratzinger; 16 באפריל 1927 – 31 בדצמבר 2022) היה פרלט (כומר בכיר) של הכנסייה הקתולית שכיהן כאפיפיור ה⁻265 בהיסטוריה של הכנסייה הרומית⁻קתולית וראש קריית הוותיקן. לפני היבחרו לאפיפיור שימש כדיקן אספת החשמנים וכראש "הקונגרגציה של דוקטרינת האמונה" (לשעבר האינקוויזיציה). כחשמן היה אחד מהבולטים והחשובים ביותר, והיה ידוע מבחינה אישית ותאולוגית כאחת כ"יד ימינו" של קודמו בתפקיד. הוא נחשב לשמרן ביותר, והיה מעורב בפולמוסים רבים בכנסייה פנימה ומחוצה לה. ב⁻19 באפריל 2005 נבחר לתפקיד האפיפיור לאחר שני ימי דיונים בקונקלווה (2005) , אספת החשמנים הבוחרת את האפיפיור. ב⁻28 בפברואר 2013 פרש מתפקידו והפך ל"אפיפיור אמריטוס". מתוך ויקיפדיה

בנדיקטה הנרייטה מפפאלץ⁻זימרן, בנדיקטה, נסיכת דנמרק, בנדיקטוס, בנדיקטוס (תפילה), בנדיקטוס ה⁻12, בנדיקטוס ה⁻9, בנדיקטוס האחד עשר, בנדיקטוס הארבעה עשר, בנדיקטוס החמישה עשר, בנדיקטוס החמישי