אחד המיאר הידועים ביותר. בתחילה היה משרתו של הולא "אולה" , ואהב מלאכת כפיים, סדר וארגון יותר מכל. פשר שמו "הנתעב"; מכך ניתן להסיק שהיה לו שם קדום יותר, בטרם נפל אל האופל, אשר נשכח. הוא היה משרתו הנאמן ביותר של מלקור, ומבין הראשונים שהתדרדרו לתכליתו. במשך העידן הראשון העלים את דמותו הנאה, ונהפך למכשף חכם, אך אכזר ורב עוצמה, אדון לרוחות וצללים, יוצר זאבי⁻האדם האומללים, וצלמו נורא ואיום - עינו היא סמל המוות. הוא שמר בצפון הארץ התיכונה, עוד בעידן הראשון, וכשפיו האפלים גבלו בכשפיה של המיא מלין הטהורה, שחיה ביער דוריאת. במקום בו נפגשו כשפיהם, הייתה ארץ מלאת פחד וחלחלה. אבל בסיפור על ברן ולותין , שהייתה בתה של מלין, סופר כי היא, יחד עם הכלב הואן שהיה שייך לולא אורומה, הצליחה לגבור על סאורון ולהביסו. ואז יצאה רוחו מגופו ושבה אל מצודת האופל של מלקור. זו הייתה תבוסתו הראשונה, ואז הוא נשכח מלב. מתוך ויקיפדיה

בעל גד, בעל גוזמה, בעל דין, בעל דמיון, בעל דמיונות, בעל האוצרות, בעל האמון, בעל האקדמות, בעל הברית, בעל הדגל