ביפן נפוצים שלושה סוגים של בתי שימוש. הסוג הישן ביותר הוא שירותי הכריעה הפשוטים. אחרי מלחמת העולם השנייה, שירותי הדחה מערביים ומשתנות נעשו נפוצים. השירותים העדכניים ביותר נכון להיום הם בידה, שנכון ל2004 נמצאים ביותר מחצי ממשקי הבית ביפן. ביפן, השם הנפוץ לשירותים האלה הוא וואשלט (ウォシュレット) שם המותג של חברת טוטו בע"מ, והם כוללים תכונות מתקדמות רבות שלעיתים רחוקות נראות מחוץ ליפן. מתוך ויקיפדיה

הומור בתי שימוש, או הומור ביבים, הוא סוג של הומור העוסק בפעילויות גופניות המיוחסות לבתי שימוש. התייחסות פומבית לפעילויות כאלו נחשבת לטאבו בתרבויות רבות. הז'אנר מצטלב לעיתים עם ז'אנר ההומור הסקסואלי, בעיקר בגלל טבעם של חלקי הגוף המעורבים בשני הז'אנרים, הממלאים תפקידים שונים, וכן על רקע פטישיזם סקסואלי המיוחס לפונקציות גופניות שונות. הז'אנר כולל בין השאר בדיחות העוסקות בפעוטות או בקשישים שאינם מסוגלים לשלוט בפעולות השלפוחית או המעיים שלהם ואף בעלי מוגבלות או לוקים במחלות בדרכי העיכול והשתן ואורח חייהם, ובדיחות על רקע צניעות, העוסקות בבני אדם עירומים או הלבושים בבגדיהם התחתונים בלבד. בדיחות המציגות "ודג'יז" (מתיחת תחתוניו של הקורבן עד לגרימת כאב רב) נופלות גם הן תחת קטגוריה זו. מתוך ויקיפדיה

בתי קולנוע בירושלים, בתי קולנוע בתל אביב, בתי קולנוע בתל⁻אביב, בתי ראנד, בתי רנד, בתי שמעא, בתי תלמידים בהוגוורטס, בתי⁻המחסה מגדלנה, בתיה (בסי) גוטספלד, בתיה אפולו