גן הנוף הקיבוצי הוא הגן במרחב הציבורי הקיבוצי. הגן הוא גן נוף תפקודי המהווה תופעה ייחודית בתולדות אדריכלות הנוף. שטח הגן בקיבוץ תומך בכלל פעילויותיהם של החברים והוא תופר את מרחבי המחיה לכדי יחידת נוף אחידה - היא הבית השיתופי. התפתחות גני הקיבוץ מלווה את צמיחתה של התנועה הקיבוצית בישראל שתחילתה ב⁻1910. בממוצע, כשני שלישים משטחי הקיבוץ מיועדים למחיית החברים (השליש הנוסף הוא מקום המשק), מתוך אזור זה 9.5% הם שטחי בינוי, 12.5% דרכים ו⁻78% הם שטחים חופשיים לנוי. חלוקה זו מבהירה באופן גורף את חשיבותו של גן הנוי בקיבוץ. ייעודו של הגן הקיבוצי הוא לתמוך בחיי היום⁻יום של חבריו ולכן יש לו תפקידים פונקציונליים, אידאולוגיים ואסתטיים. חברי הקיבוץ כינו בתחילה את העבודה בגן כ"שיפור המחנה" ומשנות ה⁻50 כונה "נוי". מתוך ויקיפדיה

גנייזנו, גנייס, גנים, גנים אפורים, גנים בוטניים בישראל, גנים יפניים, גנים לאומיים בישראל, גנים קופצים, גנימאת עימאד, גנימד