האפיפיור גרגוריוס הראשון (בלטינית: Gregorius I; בערך 540 – 12 במרץ 604), גרגוריוס הגדול (Gregorius Magnus) או גרגוריוס הקדוש, היה ראש הכנסייה הקתולית מ⁻3 בספטמבר 590 ועד מותו. גרגוריוס היה ידוע גם כ"גרגוריוס של הדיאלוג" בכנסייה האורתודוקסית בשל הדיאלוגים שכתב. הוא היה ראשון האפיפיורים אשר הגיע מרקע מנזרי. הוא נחשב למייסד האפיפיורות של ימי הביניים, ועיצב את דרכה של האפיפיורות במאתיים השנים לאחריו: עצמאות הקיסר וברית עם אבות המנזרים הבנדיקטינים ועם הממלכות המרובינגיות של הפרנקים. גרגוריוס נחשב לאחד מאבות הכנסייה וזכה להיות אחד מארבעת הדוקטורים של הכנסייה הראשונים וזאת על אף שלא היה תאולוג. מתוך ויקיפדיה

גרגוריוס ה⁻12, גרגוריוס ה⁻13, גרגוריוס ה⁻7, גרגוריוס האחד עשר, גרגוריוס הארבעה עשר, גרגוריוס החמישה עשר, גרגוריוס החמישי, גרגוריוס המאיר, גרגוריוס העשירי, גרגוריוס הראשון