האימפריה היפנית (ביפנית: 大日本帝國; באופן מילולי: "הקיסרות הגדולה של יפן") התקיימה החל מאמצע המאה ה⁻19 (תקופת מייג'י) עד לסוף מלחמת העולם השנייה. נעשה שימוש במונח "אימפריה" בגלל השאיפות האימפריאליסטיות שאפיינו את יפן באותה עת. מתוך ויקיפדיה

כניעת האימפריה היפנית (ביפנית: 日本の降伏; באנגלית: Surrender of Japan), שהוכרזה ב⁻15 באוגוסט, ונחתמה רשמית ב2 בספטמבר 1945, הייתה אקט הסיום של המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט, והביאה לסופה של מלחמת העולם השנייה. מתוך ויקיפדיה

הצבא היפני הקיסרי (ביפנית: 大日本帝, רומאג'י: Dai⁻Nippon Teikoku Rikugun) היה בסיס הכוח הקרקעי של האימפריה היפנית מ⁻1871 עד 1945. המטה הכללי של הצבא הקיסרי ומשרד המלחמה נהלו את הצבא, ובתורם היו כפופים לקיסר יפן, שהיה המפקד העליון של הצבא ושל הצי. מאוחר יותר, נוסף גוף שלישי - מפקדת התעופה הצבאית - שהחזיק בסמכות על כוחות הצבא. בעת מלחמה או במצב חירום עברו תפקידיו הרשמיים של הקיסר למטה הכללי הקיסרי, גוף שנוסד אד הוק, בו ישבו ראשי המטות הכלליים של הצבא ושל הצי וסגניהם, שר המלחמה, ראש מפקדת התעופה הצבאית, והאחראי על האימונים הצבאיים. מתוך ויקיפדיה

האימפריה החיתית, האימפריה החמרית, האימפריה החתית, האימפריה הטימורידית, האימפריה הטימורית, האימפריה היפנית במלחמת העולם הראשונה, האימפריה הלטינית, האימפריה המאורית, האימפריה המאלית, האימפריה המוגולית