מַצְחִיקָנוּת, בַּדְרָנוּת

בַּדְחָן הוא כינוי ושם תואר למי ששימשו כמנחים היתוליים בטקסים יהודיים, חגים וימי מועד אחרים. הבדחנים היו מעין אמנים נודדים, שהיו נוסעים מעיירה לעיירה ומכפר לכפר, מקהילים את הקהל ומשעשעים אותו בדברי בדיחה, בחרוזים ובשירים, הטפות מוסר היתוליות ועוד. מתוך ויקיפדיה

בדזין, בדחוס, בדחית, בדחן, בדחן (סיפור קצר), בדי כרתליסה, בדידות, בדידות מזהירה, בדידות מזהרת, בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים