בשקט, בשלווה, ברוגע

צאצא זכר; ילד ביחס להוריו. "לזוג נולד בן ראשון לאחר שנים של ציפייה." "הבן ליווה את הוריו לטקס." "ההורים דאגו לחינוך בנם."

זכר, לא נקבה. "במשפחה נולדו שני בנים ובת אחת." "הם ציפו לבת, אך נולד להם בן." "הטופס מבחין בין בן לבין בת."

שגילו הוא; שמספר שנותיו הוא. "הילד בן חמש וכבר קורא בעצמו." "הוא יהיה בן שמונים מחר." "מצאנו עץ בן מאה שנה."

שיש בו; הכולל. "נא להקיש מספר בן ארבע ספרות." "המאמר כולל דיון בן שלושה חלקים." "זהו תהליך בן כמה שלבים."

יליד מקום מסוים או מי שמוצאו ממנו. "הסופר הוא בן ירושלים." "היא בת קיבוץ בגליל." "בעלי הוא בן נהלל."

הבין

נִצְחִי, אַלְמוּתִי

בן אדם, שלא נגזר עליו למות

פַּר, שׁוֹר

שֻׁתָּף, פַּרְטְנֵר

ישׁו

חוֹפְשִׁי, מְשֻׁחְרַר

"בן המלך השתתף בטקס הממלכתי לצד הוריו." "בסיפור העממי יצא בן המלך למסע ארוך." "העם קיבל את בן המלך בכבוד רב."

בֵּדוּאִי

הביא צאצא, הוליד, ילד

"במסמך הוזכר פלוני בן פלוני כעד לאירוע." "הידיעה סיפרה כי פלוני בן פלוני נעצר לחקירה." "בפסק הדין נכתב שהנכס נרשם על שם פלוני בן פלוני."

"המסורת מתארת את הרודן כרשע בן רשע, חסר רחמים ומצפון." "בדברי התוכחה כינו אותו רשע בן רשע בשל מעשיו האכזריים." "בסיפור הוא מוצג כרשע בן רשע הפוגע בחלשים ללא היסוס."

במשפחה, המושג בן הוא ייחוס הקושר זכר אל הוריו. המושג המקביל לנקבה הוא בת, ובלשון כללית קרובי משפחה מיחס זה ידועים כ"ילדים". להבדיל מהמונח תלוי⁻הגיל, "ילד" (כלומר אדם בשנותיו הראשונות) היותו של אדם בגדר בן של הורים מסוימים היא עובדה שרירה וקיימת לצמיתות. המושג נפוץ בהתייחסות לבני אדם, אך רלוונטי גם לבעלי חיים, למשל בפסוק: . מתוך ויקיפדיה