ההגייה האשכנזית של העברית (במינוח ארכאי: הברה אשכנזית) היא דרך הגיית השפה העברית בפי יהודי אשכנז בתקופת הביניים של העברית. בהגייה האשכנזית ניכרות השפעות חזקות של השפות שעימן באה יהדות אשכנז במגע, ובעיקר היידיש, הגרמנית ושפות סלאביות שונות. במהלך תחיית הלשון העברית נטשו מחיי השפה את ההגייה האשכנזית וניסו לאמץ את ההגייה הספרדית. אך בפועל נוצר מיזוג בין צורות ההגייה, מיזוג שהוא הבסיס להגיית העברית המודרנית היום. ההגייה האשכנזית משמשת עד היום בקרב יהודים אשכנזים בתפוצות בעיקר לצרכים ליטורגיים (פולחניים), וכן בקרב קהילות חרדיות (ובקצת קהילות חרד"ליות, מכיוון שהרב אברהם יצחק קוק התפלל בהגייה זו) בארץ ישראל. מתוך ויקיפדיה

הגיוס לצה"ל, הגיחון (תאגיד), הגיטו החדש, הגייה, הגייה איטלקית, הגייה ספרדית, הגייה צנענית, הגייה צפופה, הגייה תימנית, הגייזר הגדול