ההגייה האשכנזית של העברית (במינוח ארכאי: הברה אשכנזית) היא דרך הגיית השפה העברית בפי יהודי אשכנז בתקופת הביניים של העברית. בהגייה האשכנזית ניכרות השפעות חזקות של השפות שעמן באה יהדות אשכנז במגע, ובעיקר היידיש, הגרמנית ושפות סלאביות שונות. במהלך תחיית הלשון העברית נטשו מחיי השפה את ההגייה האשכנזית וניסו לאמץ את ההגייה הספרדית. ואולם בפועל נוצר מיזוג בין צורות ההגייה, מיזוג שהוא הבסיס להגיית העברית המודרנית היום. ההגייה האשכנזית משמשת עד היום בקרב יהודים אשכנזים בתפוצות בעיקר לצרכים ליטורגיים (פולחניים), וכן בקרב קהילות חרדיות (ובקצת קהילות חרד"ליות, מכיון שהרב אברהם יצחק קוק התפלל בהגייה זו). מתוך ויקיפדיה

הגייזר הגדול, הגייזר של קליסטוגה, הגיינה, הגיינת הפה, הגייסות החופשיים הדנים, הגיית האיטלקית, הגיית העברית, הגיל הרך, הגיל השלישי, הגילגול