הגנת הצרכן הוא עיקרון בתפיסה המודרנית של חיי המסחר והצרכנות, שמטרתו להגן על הזכויות של ציבור הצרכנים בעיקר מפני הטעייה וניצול מצד בעלי עסקים ויצרנים. החוק נותן גושפנקא לעקרונות יסוד של מסחר הוגן, תום לב והגינות, וזרימת מידע נכון וחופשי בעולם המסחר. במדינות רבות בעולם נחקקו חוקים, והוקמו ארגונים, שתפקידם לשמור על זכויות הצרכנים. בבסיס דיני הצרכן עומד חוסר השוויון בין הצרכן לעוסק, בגינו מתערב המחוקק בדיני החוזים במסגרת אסדרה, על מנת להגן על הצד החלש יותר. דיני הצרכן מטילים איסורים על העוסקים, כמו איסור הטעייה בפרסומת, וגם מחייבים אותם בנקיטת צעדים אקטיביים, כגון חובת גילוי מידע חשוב לצרכנים. מתוך ויקיפדיה

חוק הגנת הצרכן התשמ"א⁻1981, הוא חוק מרכזי בדיני הגנת הצרכן, שנועד להגן על ציבור הצרכנים מפני הטעייה וניצול מצד העוסקים. החוק נוצר בעקבות התפתחות חיי המסחר וריבוי תלונות של ציבור הצרכנים בגין הטעיה וניצול. ביסוד החוק ניצבת מצוקת הצרכנים, שמצויים בנחיתות מבחינת כושר המיקוח והמידע שברשותם, לעומת כוחם הרב של העוסקים. חובות החוק חלות בעיקר על עוסק – שמוגדר: . מתוך ויקיפדיה

הגנת גרונפלד, הגנת גרינפלד, הגנת הטבע והסביבה, הגנת הסביבה, הגנת העורף, הגנת השורה השלישית, הגנת זוטי דברים, הגנת טווינקי, הגנת מגדלים, הגנת מרשל