הדד (מוכר גם בשמות הדה, הדו ורמן, וחדד בשפה הארמית הסורית) הוא אל הסער ובכיר האלים בתרבויות הארמיות והאמוריות הקדומות שבצפון הלבנט. מקורות ומוקד פולחנו של הדד היה בעיר חלב (בסוריה של ימינו) לפחות מהאלף השלישי לפנה"ס, ומשם התפשט במהלך האלף השני לפנה"ס לתרבויות המסופוטמיות – הבבלית והאשורית (בשם אדד), לתרבות הכנענית (בשם בעל) ולתרבויות החורית והחתית (בשמות אל הסער האנטולי, תשוב ותרחנת). במישור המקומי התקיים פולחן הדד בשמו עם תוספת שמות אחרים, כגון בעלהדד והדדרמן. מתוך ויקיפדיה

איבר בגוף היונקים שבקצהו פטמה, ובנקבה הוא משמש להנקה; שד. "התינוק נצמד לדד וינק בשקט." "הווטרינר בדק את הדדים של הפרה לאחר ההמלטה." "אצל יונקים רבים הגורים ניזונים מחלב היוצא מן הדד."

מבוי סתום. "הרחוב הצר מסתיים בדד אנד ללא מוצא." "אחרי כמה דקות הליכה גילינו שהסמטה היא דד אנד." "הנהג נאלץ להסתובב כשנתקל בדד אנד."

בלוטת חָלָב היא איבר (בלוטה) הנמצא בגופם של בעלי חיים המשתייכים למחלקת היונקים. מתוך ויקיפדיה

שָׁד הוא אחד מזוג איברים המצויים בגופם של בני אדם. בנשים, מכילים השדיים בלוטות חלב. השדיים הנשיים זהים במבנם ובתפקידם לבלוטות החלב המצויים בכל נקבות היונקים, אך שונים במראם ובמספרם. השדיים מרכזים את בלוטות החלב של האישה ומהווים לפיכך בלוטות חלב מורכבות; כל שד מכיל בין 10 ל⁻20 בלוטות חלב פשוטות הנפגשות כולן בפִטמה. השדיים נחשבים לסימני מין משניים, והם מתפתחים בדרך כלל בגיל ההתבגרות. הם מורכבים בעיקר משרירים ומרקמות שומן. בתרבויות שונות בעולם השדיים הנקביים מהווים סמל מיני. מתוך ויקיפדיה

דדי זוהר, דדי יאנקי, דדי פרלמוטר, דדי צוקר, דדי שמחי, דדלוס, דדלוס (כתב עת), דדלי מור, דדלי פאונד, דדלי רנדל