החוף המזרחי (באנגלית: East Coast) או "החוף האטלנטי" של ארצות הברית הוא מושג גאוגרפי הכולל בתוכו, במובנו המצומצם, את המדינות השוכנות לחופו של האוקיינוס האטלנטי: מיין, ניו המפשייר, מסצ'וסטס, רוד איילנד, קונטיקט, ניו יורק, פנסילבניה, ניו ג'רזי, דלאוור, מרילנד, וירג'יניה, קרוליינה הצפונית, קרוליינה הדרומית, ג'ורג'יה ופלורידה. במובן הרחב כולל המושג גם את המדינה היבשתית ורמונט. המדינה בעלת השטח הגדול ביותר בחוף המזרחי היא פלורידה. מתוך ויקיפדיה

אנדרטת החוף המזרחי (באנגלית: East Coast Memorial) היא אנדרטה בעיר ניו יורק שבארצות הברית. היא הוקמה לזכרם של 4,609 אנשי הצי והצבא של ארצות הברית, שנפלו במי החופים שלה שבאוקיינוס האטלנטי במלחמת העולם השנייה, ומקום קבורתם לא נודע. מתוך ויקיפדיה

אזור העמקים של צ'יאפס משמש כמעבר טבעי מאזור הרכסים הגבוהים של צ'יאפס (Los Altos), לקצה המזרחי הרחוק, הנמוך והטרופי של מקסיקו, הקרוי אזור סלבה לקנדונה (Selva Lacandona). אזור זה מאוכלס עד היום בעיקר על ידי אינדיאנים משבטי הצלטאלס והטוחולבלס. אזור הכנדס, ובמיוחד עמק אוקוסינגו המצוי במרכזו, נוצל בתקופה הקולוניאלית לגידול בקר ולגידולים מותאמים לאקלים ממוזג. במחצית השנייה של המאה העשרים החלו מאכלסות את העמק קבוצות מגוונות של אנשים: הגיעו לשם איכרים אינדיאנים שחיפשו קרקעות פנויות עליהן יוכלו להשתלט; הגיעו פליטים שנמלטו מתנאי המחיה הקשים והקסיקיזם השולטים בקהילות ההר; וכן, הגיעו פליטים שנרדפו בקהילות ההר על בסיס דתי. גלי ההגירה יצרו מתחים עזים בין המתיישבים החדשים לבין הרנצ'רוס הגדולים (חוואים פרטיים לבנים) של האזור. המדינה הוסיפה לבעירה שמן משלה במדיניות "שסתום הביטחון" האגררית שלה, שסיכסכה בין הפולשים לבין עצמם ועימתה אותם עם החוואים. המרד בצ'יאפס פרץ באזור העמקים בשנת 1994. מתוך ויקיפדיה

הקצב, הקצב מליון, הקצב מפראג, הקצבים משנקיל, הקצה (תחנת רדיו), הקצות, הקצין הבכיר של צבא ארצות הברית, הקצין הראשון רייקר, הקצין והרוזן, הקצינים החופשיים