גובהו של צליל; מידת הגבוה או הנמוך שלו. "הזמרת הצליחה לשמור על טון יציב לאורך כל השיר." "הילד השמיע טון גבוה במיוחד." "בבדיקת השמיעה התבקש הנבדק לזהות כל טון שנשמע."

אופן הדיבור או ההבעה, המשקף יחס או רגש מסוים; נימה. "הוא פנה אליי בטון מאיים." "היא דיברה בטון רגוע ומכבד." "מן המכתב עלה טון ביקורתי."

מרווח מוזיקלי של שני חצאי טון בין שני צלילים. "בין דו לרה יש טון שלם." "המלחין העלה את המנגינה בטון אחד." "בין מי לפה ובין סי לדו יש רק חצי טון."

יחידת משקל של 1000 ק"ג

אופן התנהגות מקובל ונפוץ. "אצלנו דיבור עם הידיים זה בון טון."

קטגוריה:שמות פרטיים מתוך ויקיפדיה

טון (בעברית: נגן) הוא תכונה פונמית המצויה בחלק ניכר משפות העולם, בהן שינויים בגובה הקול משמשים בשביל להבדיל בין פונמות, כלומר שפות בהם גובה הצליל הוא חלק בלתי נפרד מהיכולת להבין את משמעות המילים המדוברות. שפות המשתמשות בטונים מכונות שפות טונאליות. לפי הערכות, לפחות מחצית משפות העולם הן טונאליות. השפות הטונאליות הנפוצות ביותר הן ממשפחת השפות הסינו⁻טיבטיות. מתוך ויקיפדיה

במוזיקה, טון הוא מרווח קבוע בין הצלילים, למשל המרווח בין הצליל דו, לצליל רה. טון הוא גם מונח נרדף ל"צליל". מתוך ויקיפדיה

טומשוב מזובייצקי, טומשוב מזוביצקי, טומשפול, טון (בלשנות), טון (יחידת משקל), טון (מוסיקה), טון (מסה), טון (משקל), טון (נהר), טון TNT