הליוספירה (באנגלית: Heliosphere) היא המגנטוספרה, ושכבת האטמוספירה החיצונית ביותר של השמש. היא מקבלת צורה של אזור עצום, בעל זנב דמוי בועה של חלל. במונחים של פיזיקת פלזמה, זהו החלל שנוצר על ידי השמש במדיום הבין⁻כוכבי שמסביב. "הבועה" של ההליוספירה "מנופחת" ללא הרף על ידי פלזמה שמקורה בשמש, המכונה רוח השמש. מחוץ להליוספירה, פלזמה סולארית זו מפנה את מקומה לפלזמה הבין⁻כוכבית החודרת לשביל החלב. כחלק מהשדה המגנטי הבין⁻פלנטרי, ההליוספירה מגינה על מערכת השמש מפני כמויות משמעותיות של קרינה מייננת קוסמית ; עם זאת, קרני גמא לא טעונות אינן מושפעות. המושג נטבע ככל הנראה על ידי אלכסנדר ג'יי דסלר, אשר מיוחס לזכותו של השימוש הראשון במילה בספרות המדעית בשנת 1967. המחקר המדעי של ההליוספירה הוא הליופיזיקה (באנגלית: Heliophysics) , הכוללת חקר מזג אוויר בחלל ואקלים בחלל. מתוך ויקיפדיה

הליוס, הליוס (לוויין), הליוס דומז'אלה, הליוס טיסה 522, הליוסטט, הליופאוזה, הליופוליס (מצרים העתיקה), הליופוליס (רובע בקהיר), הליוצנטרי, הליותיס