המלחמה העות'מאנית⁻רוסית, שנערכה בשנים 1877–1878 (בטורקית: Harbı 93 - "מלחמת התשעים ושלושה" או 1877⁻1878 Osmanlı⁻Rus Savaşı; ברוסית: Русско⁻турецкая война 1877⁻1878), הייתה מלחמה שעיצבה את פניו המדיניים של הבלקן למסגרת הקיימת עד ימינו. מלחמה זו היוותה ציון דרך לקראת סיום דרכה של האימפריה העות'מאנית כמעצמה. מתוך ויקיפדיה

המלחמה העות'מאנית⁻רוסית בין השנים 1829⁻1828 הוצתה על ידי קרב נאווארינו ומאבק היוונים לעצמאות, ובמהלכה כוחות רוסיים התקדמו לעבר בולגריה, לאזור הקווקז, ולצפון⁻מזרח אסיה הקטנה, בטרם הטורקים תבעו הסכם שלום. בעקבותיו נחתם הסכם אדריאנופול ב⁻14 בספטמבר 1829, שנתן לרוסים את מרבית החוף המזרחי של הים השחור ואת פתח נהר הדנובה. האימפריה העות'מאנית גם הכירה בריבונות הרוסית על גאורגיה ועל שטחים בארמניה של היום. לסרביה ניתנה אוטונומיה ורוסיה הורשתה לכבוש את נסיכות מולדובה וולאכיה (בנוטלם על עצמם אחריות על שגשוגן של הנסיכויות והבטחה לחופש סחר מוחלט להן) עד אשר הטורקים ישלמו להם פיצויים נרחבים. זו הייתה המלחמה התשיעית בהיסטוריה של מלחמות רוסיה⁻טורקיה. מתוך ויקיפדיה

המלחמה העות'מאנית⁻רוסית שהתחוללה בין השנים 1787–1792 הייתה המשך ישיר למלחמה הקודמת בין הצדדים, שנסתיימה ב⁻1774. עיקר המלחמה המאוחרת היה ניסיונה הכושל של האימפריה העות'מאנית להחזרת שטחים שנכבשו על ידי רוסיה בעבר. זו הייתה המלחמה השביעית בהיסטוריה של מלחמות רוסיה⁻טורקיה. מתוך ויקיפדיה

המלחמה העות'מאנית⁻רוסית (1828–1829), המלחמה העות'מאנית⁻רוסית (1829⁻1828), המלחמה העות'מאנית⁻רוסית (1877⁻1878), המלחמה העות'מאנית⁻רוסית (1877–1878), המלחמה העות'מאנית⁻רוסית (1878⁻1877), המלחמה העות'מנית - רוסית (1829⁻1828), המלחמה העות'מנית - רוסית (1877⁻1878), המלחמה העות'מנית⁻רוסית (1710⁻1711), המלחמה העות'מנית⁻רוסית (1735⁻1739), המלחמה העות'מנית⁻רוסית (1739⁻1735)