המלחמות הנפוליאוניות הן סדרה של עימותים כלל עולמיים שהתרחשו בעיקר באירופה, אך גם במזרח⁻התיכון, צפון אפריקה והאוקיינוס האטלנטי. בכל אחד מהם עמדה צרפת מול קואליציה משתנה של בעלות⁻ברית, שהתנגדו למסעות הכיבושים שערכה. המלחמות הנפוליאוניות מתוארכות בדרך⁻כלל החל ממסעו הראשון של נפוליאון בונפרטה באיטליה ב⁻1796–1798, כמצביא (שהפך ב⁻1799 לשליט), בעת מלחמתה של צרפת נגד הקואליציה הראשונה (מלחמה שהתחילה רשמית ב⁻1792). ככלל, המלחמות נגד הקואליציות הראשונה והשנייה נקראות גם "מלחמות צרפת המהפכנית". המלחמות נמשכו עם הפוגות קצרות עד שנת 1815, השנה בה הובס נפוליאון סופית במלחמת הקואליציה השביעית. הן שינו ללא היכר את הצבאות האירופאיים, ונערכו בקנה⁻מידה רחב שלא נודע כמוהו, בעיקר בשל שיטת גיוס חובה להמונים שאומצה לראשונה. מתוך ויקיפדיה

המלחמות הבורגונדיות, המלחמות הבין קולוניאליות בין בריטניה לצרפת, המלחמות הבין⁻קולוניאליות בין בריטניה לצרפת, המלחמות הגרמניות⁻פולניות (1002–1018), המלחמות המוקדוניות, המלחמות הנפוליאוניות, המלחמות הנפוליוניות, המלחמות הסאמניטיות, המלחמות הסודיות, המלחמות הסוריות