חוקי הנחיה אופטימליים או חוקי הנחיה מודרניים הוא מונח בטילאות מודרנית המתייחס בדרך כלל לחוקים שמתבססים על תורת הבקרה (control theory) והאמידה (estimation theory) וטכנולוגיה מודרנית. הדיסצפלינה המדעית הענפה הזאת משלבת מגוון טכנולוגיות הקשורות קשר הדוק זו בזו - הבולטת ביותר שבהם, למטרת הנחית טילים - היא תורת הבקרה האופטימלית. זה מתבטא בכך שהעיקרון המנחה בבחירת חוקי הנחיה אופטימליים הוא חלוקה מיטבית ויעילה של האנרגיה של הטיל (האנרגיה הנדרשת לביצוע תמרונים), דהיינו בחירת חוקי הנחיה הנגזרים מתורת הבקרה האופטימלית. תאוריה זו התחילה להתפתח בסביבות השנים 1959 - 1961 ועוררה עניין רב בקרב מהנדסי בקרה ותאורטיקנים, ועניין זה לא פסח על אלו שמתעניינים בהנחיה. הרעיון היסודי בתכנון בקרה אופטימלית למערכת הנחיה, הוא להצמיד אינדקס ביצועים (performance index), או פונקציונל מחיר (cost functional) מסוים לכל תרחיש רדיפה - התחמקות אפשרי, באופן שמשקלל את מרחק ההחטאה והאנרגיה ש⁻"נשחקת" ממקור האנרגיה של הטיל במהלך הוצאה לפועל של תהליך ההנחיה (לצורך מניעת בלבול, אין הכוונה לדלק של הטיל, אלא למקור אנרגיה הפנימי שמייצר את הכח הנדרש להסיט את משטחי הניהוג). המהות של בקרה אופטימלית היא לנסות ולהביא למינימום את פונקציונל המחיר. על פניו היעד נראה ברור ופשוט להבנה; יישום של כלל זה, הוא בעיה מורכבת. מתוך ויקיפדיה

הנחה טעונת הוכחה, הנחה כוזבת, הנחה עושה מצווה, הנחיה 2.5 של הפרקליטות, הנחיה 2.5 של פרקליטות המדינה, הנחיה אינרציאלית, הנחיה דרך קו ראייה, הנחיות רפואיות מקדימות, הנחיית Q, הנחיית כלי טיס על הקרקע