הנכבה (בערבית: النكبة, בתעתיק: אל⁻נכבה – בתרגום מילולי: "האסון" או "הקטסטרופה") היא המונח הערבי⁻פלסטיני לעזיבתם, מנוסתם או גירושם של כ⁻750 אלף ערבים פלסטינים במהלך מלחמת העצמאות (1947–1949) והפיכתם לפליטים. רובם עברו לארצות ערב והאסלאם השונות, או לאזור יהודה ושומרון ("הגדה המערבית") ולרצועת עזה, שנותרו בתום המלחמה בידי ירדן ומצרים בהתאמה. היו גם מעטים שעברו למקומות יישוב אחרים בתחום מדינת ישראל. אירועי הנכבה הביאו ליצירתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, וגם לדרישה לזכות השיבה שלהם. רבים מכלילים בכינוי זה גם את אירועי מלחמת העצמאות שהביאו להקמת מדינת ישראל ואת תבוסת צבאות ערב במלחמה, בעוד אחרים טוענים שמדובר בטיהור אתני של האוכלוסייה הפלסטינית בארץ ישראל המנדטורית. מתוך ויקיפדיה

הפסיק לבעור; חדל לבעור. "המדורה נכבתה לאחר כמה שעות." "האש בתנור נכבתה מעצמה." "הנר נכבה בגלל הרוח."

הפסיק להיות דלוק. "האור במסדרון נכבה בחצות." "המסך נכבה כעבור כמה דקות של חוסר פעילות." "השלט מראה שהמכשיר נכבה."

הניקוד הטברייני, הניקוד הטברני, הניתוח הכלכלי של המשפט, הניתור הגדול, הנך יפה, הנכבה היהודית, הנכס, הנכסה, הנלורה אנקה, הנמ"ר ההנדסי