העדות הפלוויאנית (בלטינית: Testimonium Flavianum, מילולית: העדות של יוספוס פלאוויוס) הוא כינוי שניתן בתקופת הרנסאנס לטקסט המופיע בספר ה⁻18 בחיבורו של יוסף בן מתתיהו, "קדמוניות היהודים". טקסט זה מתאר את ישו כאדם חכם, ומתייחס אליו כמשיח אשר חולל נסים ואשר הופיע מחדש שלושה ימים לאחר צליבתו. העדות היא ההתייחסות הלא⁻נוצרית המוקדמת ביותר לדמותו של ישו במאה הראשונה. נוסף על כך, בתקופה המודרנית נחשבה העדות הפלוויאנית לעדות הלא⁻קאנונית היחידה לקיומו ההיסטורי של ישו, מה שהופך את יוספוס (יחד עם טקיטוס) לסופר החשוב ביותר, למעט כתבי הברית החדשה וספרות נוצרית מוקדמת אחרת, לראשית הנצרות. מתוך ויקיפדיה

העדה (שבועון), העדה האתיופית, העדה החרדית, העדה השומרונית, העדה התימנית, העדות הפלוויאנית, העדיעס, העדפה מינית, העדפה מתקנת, העדפה נגלית