התקופה הרומית בארץ ישראל החלה ב⁻63 לפנה"ס (ג' תרצ"ז) עם פלישת הצבא הרומי לארץ בפיקודו של פומפיוס; תקופה זו נמשכה עד 324 לסה"נ, שנה שמקובל לראותה כתחילת השליטה של האימפריה הביזנטית בא"י (תקופה זו אף מכונה תקופת הַמִּשְׁנָה, שכן במהלכה, מסוף המאה ה⁻1 ועד תחילת המאה ה⁻3, גיבשו התַּנָּאִים את המִּשְׁנָה). החל מימיו של הקיסר אדריאנוס, כונתה ארץ ישראל בשם "פלשתינה" (מן השורש המקראי פ.ל.ש.), שנזכר כבר באמצע המאה ה⁻5 לפנה"ס בחיבורו של ההיסטוריון היווני הרודוטוס{{הערה|שם=כתבי הירודוטוס|כתבי הירודוטוס, מתֻרגמים מיוונית עם מבוא והערות מאת דר' אלכסנדר שור, ירושלים תרצ"ה: מתוך ויקיפדיה

הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה, הפרובינציות המאוחדות של ריו דה לה פלטה, הפרובינציות והטריטוריות של קנדה, הפרובינציות של ארגנטינה, הפרובינקיה הרומית, הפרוגלים, הפרוגרמה של הילברט, הפרוגרסיבים, הפרודיג'י, הפרוור ההרודיאני