נאו⁻ריאליזם איטלקי היה זרם בקולנוע האיטלקי, שהחל בשנות ה⁻40 של המאה ה⁻20, בשלהי מלחמת העולם השנייה, ודעך בראשית שנות ה⁻50. הנאו⁻ריאליזם האיטלקי דגל בריאליזם קיצוני ובחשיפה בוטה של המציאות החברתית הקשה של אותה התקופה. הוא עסק בעיקר בקשיי היומיום של בן מעמד הפועלים ושאר המעמדות הנמוכים בחברה האיטלקית – כראי למצב הקשה ששרר באיטליה שאחרי המלחמה – והציג מציאות של ייאוש, עוני ותבוסות אישיות. השימוש במבע הקולנועי נעשה מתוך הדגשת ההתנגשות שבין האדם לסביבתו; בין הסבל הרגשי של הפרט לבין המציאות הפיזית הקשה. מבחינה סגנונית היה ניכר הזרם הקולנועי בהשקעה מינימלית בסגנון ובתפאורה, שהתבטאה בעיקר בצילום מחוץ לאולפן, ובשימוש בשחקנים שאין זה מקצועם.. מתוך ויקיפדיה

הקולוסוס מרודוס, הקולוסוס מתעורר, הקולוסוס של רודוס, הקולוסיאום, הקולוסיאום של הונג קונג, קולנוע אפריקאי, הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני, הקולנוע הגרמני החדש, הקולנוע ההוליוודי הקלאסי, הקולנוע הישראלי