הרביעייה הישראלית החדשה היא ממשיכתה של רביעיית המיתרים ההיסטורית שהקימו הכנר לורנד פניבש, אחותו הכנרת אליס פניבש, הויולן עדן פרטוש והצ'לן לסלו וינצה. בשנת 1953 החליפה הצ'לנית תלמה ילין את לסלו וינצה ובשנת 1957 החליף הכנר אלכסנדר טל את לורנד פניבש, שנסע לאירופה. הרביעייה הישנה, שנקראה על שם פניבש, התפרקה עם נסיעתו, ומשה קניוק, אביו של הסופר יורם קניוק, שהיה מנהל אירועי המוזיקה במוזיאון תל אביב הישן בשדרות רוטשילד בתל אביב (לפנים בית מאיר דיזנגוף ואתר הכרזת המדינה ב⁻15 במאי 1949), יזם את הקמת הרביעייה הישראלית החדשה. חבריה הראשונים היו הכנרים אלכסנדר טל ומרדכי יובל, הוויולן דניאל בנימיני והצ'לן יעקב מנזה. בהמשך החליף זאב שטיינברג את דניאל בנימיני ורפי מרקוס החליף את מרדכי יובל. תוכנית הקונצרט הראשון של הרביעייה בהרכבה החדש, בשנת 1959, כללה את "רביעיית הדיסוננסים" של מוצרט, חמישיית הקלרינט שלו, שלביצועה הצטרף לרביעייה יונה אטלינגר, ורביעייה של ראוול. מתוך ויקיפדיה

האופרה הישראלית תל אביב⁻יפו נוסדה בשנת 1985 ופועלת בתל אביב, בהעלאת מופעי אופרה, מחול ומוזיקה. בשנים הראשונות להקמתה נשאה את השם האופרה הישראלית החדשה, כדי להבדיל בינה ובין להקת האופרה הישראלית, שפעלה בשנים 1947–1982. מתוך ויקיפדיה

הרביעייה הישראלית העכשווית היא רביעיית מיתרים ישראלית, שהוקמה בשנת 2001. הרביעייה נודעת בשיתופי פעולה מתוך ויקיפדיה

האופרה הארצישראלית העממית, האופרה הגדולה של פלורידה, האופרה הגרמנית בברלין, האופרה הוולשית הלאומית, האופרה הישראלית, האופרה הלאומית הרומנית בבוקרשט, האופרה הלאומית של לטביה, האופרה הלאומית של פריז, האופרה הלירית של שיקגו, האופרה המלכותית השבדית