הרכבת בארץ ישראל הייתה אחד הנכסים האסטרטגיים שהיו בידי הטורקים במלחמת העולם הראשונה. מפקדת הצבא העות'מאני השתמשה ברכבות כדי לשנע גייסות ואספקה אל חזית הלחימה. הרכבות היו בפועל ברשותו הבלעדית של הצבא לאחר שהופקעו מבעליהן האזרחיים. לייעול תפקוד מערך הרכבות הועברה מנהלת מסילת הרכבת החיג'אזית מדמשק שבסוריה לחיפה בארץ ישראל. מתוך ויקיפדיה

לאורך ציר התקדמותם מתעלת סואץ⁻קנטרה, לאורך חופי סיני בואכה שערי ארץ ישראל⁻רפיח, תכננו מהנדסי הרכבת הצבאית לארץ ישראל (באנגלית: Palestine Military Railways, ר"ת P.M.R, לימים הרכבת המנדטורית) הבריטים מסילת ברזל, תכנון שגדודי העבודה המצריים הוציאו לפועל. לא כל המסילות שבנו הבריטים היו ברוחב תקני. מיון המסילות נעשה לפי מידת הרוחב שבין הקצוות הפנימיים של שני פסי המסילה. "מסילה ברוחב תקני" היא זו שרוחבה 143.5 ס"מ. רוחב נמוך מהנ"ל נקרא "מסילה צרה" ואילו מעל 143.5 ס"מ קרוי "מסילה רחבה". הרוחב התקני הוא השכיח במרבית המסילות בעולם לרבות המסילות בישראל. מתוך ויקיפדיה

הרכבת הפדרלית האוסטרית, הרכבת הפדרלית הגרמנית, הרכבת הפינית, הרכבת הפרברית של מדריד, הרכבת הצבאית הבריטית בארץ ישראל, הרכבת הצבאית העות'מאנית בארץ ישראל, הרכבת הצבאית לארץ ישראל, הרכבת הקלה בבאר שבע, הרכבת הקלה בחיפה, הרכבת הקלה בירושלים