השביעייה הבהאית (בפרסית: یاران ایران, באנגלית: Bahá'í 7) הוא כינוי שניתן לשבעת המנהיגים הבהאים: פאריבה כמאלבאדי, ג'מאלודין חנג'אני, עפיף נעימי, סעיד רזאי, מחוואש סבת, בהרוז טבאקולי ווחיד טספחם, אשר נעצרו על ידי המשטר האירני. סיבת רדיפתם ומעצרם של שבעת המנהיגים פורסמה על ידי השלטון כ⁻"ריגול בשורות ישראל", אך הייתה זו עלילת דם, שכן הם נרדפו ממניעים דתיים שנועדו לדכא את עדת הבהאים באירן ולמנוע את צמיחתה ואת חופש הפולחן שלה. השבעה הוחזקו בבידוד במשך שבועות לא זכו להליך משפטי הוגן במשך למעלה משנה, בחייהם היו משמעותיים ופעילים הן בחברה האיראנית והן בקהילה הבהאית, ולאחר מעצרם נידונו ל⁻20 שנות מאסר. מדובר בגזר הדין הארוך ביותר שניתן באיראן לאנשים המוגדרים כ"אסירי מצפון" אשר משקף על פי התפיסה הבהאית את רצונו של המשטר האיראני לדכא באופן מוחלט את הקהילה הבהאית שבאיראן. מתוך ויקיפדיה

השבחת נתונים, השבט, השביל המחבר, השביעיה הסודית, השביעייה, השביעייה הסודית, השביעייה הסודית שלנו, השביתה הכללית באיטליה ב⁻1994, השביתה הכללית בבריטניה (1926), השביתה הכללית בבריזבן ב⁻1912