השכל הפועל בפילוסופיה, היא ישות תבונית המופיעה בשני מקומות בקודקס האריסטוטלי, ב"על הנפש" וב"מטאפיזיקה". בפילוסופיה של אריסטו, מתפקידו של השכל הפועל הוא "לגשר" בין האינטלקט הפסיבי (האנושי) לבין הנוכחות המתמדת (בפועל) של מושאי ההשכלה על ידי הוספה של שכל אלוהי ש"מעצב" את כל הדברים (מקנה להם צורה) או "חושב" אותם. אריסטו מוכיח את קיומו ב"על הנפש" מתוך מה שנראה בטבע של הזמן שהאדם קודם חושב "בכוח" ורק לאחר מכן "בפועל" (מה שעלול לרמוז שהאפשרות לחשוב היא תנאי לקיום של מושאי החשיבה וזה אבסורד לשיטת אריסטו), ולכן אריסטו טוען שהכרח הוא שיהיה שכל שחושב את כל הדברים (או מעצב את כל הדברים כנחשבים⁻בפועל ועל⁻כן קיימים) קודם לפעילות החשיבה האנושית. דבר זה הוא "השכל הפועל" שב"על הנפש" אריסטו אינו מייחס לו חשיבות אלוהית. ב"מטאפיזיקה" אריסטו טוען מהקדימות האונטולוגית של הדברים "בפועל" ומהקדימות המוסרית של החשיבה כטוב העליון לנוכחות של "שכל פועל" שמקבל את כלל הפרדיקטים האלוהיים של אריסטו. מתוך ויקיפדיה

השכונה של גופי, השכונה שלנו, השכיבנו, השכינה, השכל הישר, השכלה, השכלה אקדמית, השכלה בלתי פורמלית, השכלה גבוהה, השכלה גבוהה (סרט)