הפיזיקה עברה בתחילת המאה ה⁻20 שלוש מהפכות גדולות ששינו את פניה: גילוי תורת היחסות, גילוי תורת הקוונטים וכן חקר החלקיקים הבסיסיים ביותר של החומר: גילוי האלקטרון, הגרעין ומרכיביו. תורות היחסות והקוונטים שינו לגמרי את תפיסת העולם המדעית ושפכו אור חדש על המושגים הבסיסיים ביותר כגון מהו מקום, מהו זמן ומהי מדידה. לעומת סוף המאה ה⁻19, שבה רווחה התפיסה כי החוקים הבסיסיים ביותר של הפיזיקה כבר הובנו, במאה ה⁻20 התפתחה התחושה כי החוקים הבסיסיים של הטבע הם מעבר להשגת המדע. אחת המטרות המרכזיות של הפיזיקה הפכה פיתוח אמצעי מחקר שיאפשרו למדענים לבחון את התורות החדשות ולהגיע לתורות חדשות נוספות באמצעות ביצוע מדידות באנרגיות גבוהות יותר, בזמנים קצרים יותר ובדיוק רב יותר. חזית נוספת שבה התקדמה הפיזיקה בצעדי ענק במאה ה⁻20 הייתה חקר תופעות נוצרות (emergent physics). תחומים כמו פיזיקת מצב מוצק, מכניקת הזורמים, אופטיקה, פלזמה ועוד, החלו להתפתח ביתר שאת. בתחומים אלו חוקי הדינמיקה הבסיסיים ידועים היטב, אך ההשלכות שלהם ידועות פחות - על כן החלו להתגלות שלל תופעות כגון מוליכות על וטורבולנסיה (turbulence). מתוך ויקיפדיה

התפתחות הילד, התפתחות המדע בעת העתיקה, טיוטה:התפתחות המוח האנושי, התפתחות המוסר, התפתחות המסוק, התפתחות השריון, התפתחות חברתית, התפתחות יתר של השדיים, התפתחות כוכב, התפתחות כלי הירי