מֶתֶג (מכונה גם מאריך, מעמיד או גַּעְיָא) הוא סימן דיאקריטי בדמות קו מאונך קטן (◌ֽ) הממוקם תחת אחת מאותיות המילה. בספרי התנ"ך העברי, מטרתו של המֶתֶג לציין הארכת הביטוי של התנועה שאליה הוא נלווה. כתוצאה מהארכה זו נוצרת הטעמה משנית (נחץ) של הברת המתג; וזאת נבדלת ומתוספת על הטעמת מלעיל ומלרע (קרא "מֶֽאתֶֽאג"). בעת החדשה (בעיקר בסידורי התפילה) המתג עשוי לשמש לסימון ההברה המוטעמת, בעיקר כאשר יש להגות אותה בהטעמה מלעילית. מתוך ויקיפדיה

השמעת הקול האופייני של פרה או של בקר. "געיית הפרה נשמעה מן הרפת בשעת הבוקר." "הרפתן זיהה לפי הגעייה שאחת הפרות חסרת מנוחה." "מרחוק עלתה געייה כבדה מן העדר."

בכי בקול רם וממושך. "מן החדר נשמעה געייה מרה לאחר הבשורה הקשה." "הילד פרץ בגעייה כשנפל ונחבל." "הגעייה שלה מילאה את הבית בעצב."

געזעלשאפט פאר אידישע פאלקסמוזיק, געזעלשאפט פאר יידישע פאלקס⁻מוזיק, געזעלשאפט פאר יידישע פאלקסמוזיק, געזערד, געיא, געל בן עבד, געלע קאפטן, געפילטע פיש, גער, געש