הסיח את דעתו; גרם לו להפסיק להתרכז בדבר שבו היה ממוקד. "הרעש ברחוב הסיט את תשומת לבו מן הקריאה." "ההערה הפתאומית הסיטה את תשומת לבו מן המשימה." "האור החזק הסיט את תשומת לבו לרגע מן המסך."

שינה את הכיוון, המהלך או המוקד של דבר⁻מה. "הדובר הֵסִיט את הדיון לנושא אחר." "הפרסומת הֵסִיטָה את תשומת הלב מן הבעיה העיקרית." "המאמן הֵסִיט את מהלך המשחק לקצב הגנתי יותר."