שגורם בושה או מבוכה; לא נעים עד כדי פגיעה בכבוד. "זו הייתה טעות מבישה מול כל הכיתה." "ההפסד בתוצאה כזו נחשב מביש בעיני האוהדים." "ההתנהגות המבישה שלו עוררה ביקורת חריפה."

גרם למישהו לחוש בושה או מבוכה. "הערתו הפומבית הבישה את התלמיד מול הכיתה." "היא לא התכוונה להביש את חברתה, אלא רק להעיר בעדינות." "הפרסום השקרי הביש את המשפחה כולה."

אדם חסר מזל, שלימזל

מזל רע

אכזב את הקבוצה שאליה השתייך

בישת הוא גלימה גברית מפוארת הנפוצה בעולם הערבי, שנלבשת זה אלפי שנים. הבישת נלבש בדרך כלל באירועים מיוחדים מסורתיים כגון חתונות, חגים, תפילות יום השישי ובלוויות. מתוך ויקיפדיה

שם פעולה של בָּשׁ: התבייש במעשיו; נכלם. "הוא בָּשׁ בטעות שעשה מול כל הכיתה." "לאחר שפגע בחברו, בָּשׁ בדבריו וביקש סליחה." "הילד בָּשׁ במעשיו והוריד את עיניו."

מְבֻזֶּה

גורם בושה או מבוכה; משפיל. "זו הייתה טעות מבישה מול כל הכיתה." "היחס המזלזל שקיבל היה מביש." "מצב התחזוקה של המבנה מביש ואינו ראוי לשימוש."

העמיד במבוכה; גרם בושה או אי⁻נעימות. "ההערה הפומבית ביישה את התלמידה מול כל הכיתה." "הוא נבוך משום שחברו בייש אותו בפני האורחים." "ההתנהגות הגסה ביישה את בני המשפחה."

גרם לבושה, גרם למבוכה