נחירה, השמעת קול נחירה

הכעיס, קומם. "חרה לו שהיא לא שמה אליו לב."

השמיע קול חזק וחורק בזמן ששאף אוויר, במיוחד בשינה; חֵרְחֵר. "הוא נחר בקול רם כל הלילה." "התינוק התקשה לנשום ונחר מתוך שינה." "במהלך הנסיעה הארוכה אחד הנוסעים נחר במושב האחורי."

היה יבש מאוד

החרה אחריו - הצטרף אליו

סביל של הֶחְרָה: החרה אחריו הצטרף אליו

כעס מאוד; התמלא זעם. "כששמע על העוול שנעשה לתלמידים, חרה אפו מאוד." "חרה אפו של המנהל על ההפרה החוזרת של הנהלים." "אפו חרה בו לנוכח היחס המזלזל."

כַּעַס, זַעַם, רֹגֶז