בתנ"ך, שֶׂרַח בת אשר (לעיתים נכתב שמה סרח) היא בתו של אשר ונכדתו של יעקב, שבעקבות אזכורה הקצר בספר בראשית ובספר במדבר זכתה למדרשים אחדים בספרות חז"ל. במקורות התנאיים דמותה נקשרת לסיפור יציאת מצרים. יש מסורות הגורסות ששרח היא אחת מהמעטים שנכנסו בחייהם לגן עדן. מתוך ויקיפדיה

נדף ריח רע. "פח האשפה הסריח אחרי ימים אחדים בשמש." "החדר הסריח מעובש ולחות." "הדג הסריח ולכן זרקו אותו."

עורר חשד; נראה מפוקפק או לא כשר. "כבר בתחילת העסקה משהו הסריח לו." "הסיפור כולו הסריח, ולכן החליטו לבדוק אותו לעומק." "התירוץ שנתן הסריח מיד."

גרמו לו להסריח

שארית או חלק עודף הנשארים מדבר מה; שובל. "סֶרַח הבד השתלשל מעבר לשפת השולחן." "הוא גזר את סֶרַח החוט שבצבץ מן התפר." "מאחוריה נגרר סֶרַח שמלתה על הרצפה."

סרז'יניו, סרז'יפה, סרזיים, סרזם, סרזנה, סרח בת אשר, סרח עור, סרחיו אגוארו, סרחיו אסנחו, סרחיו באטיסטה