מילות נזיפה או ביקורת, הנאמרות כדי להעמיד אדם על כך שפעל שלא כראוי. "המורה השמיע לתלמיד דברי תוכחה לאחר שהפריע לשיעור." "הבן קיבל מאביו דברי תוכחה על התנהגותו כלפי אחיו." "בדבריו נשמעו דברי תוכחה חריפים על הזלזול בכללים."

הפעולה של מי שמתווכח; ויכוח, פולמוס. "התווכחות ממושכת פרצה בין חברי הוועדה על נוסח ההחלטה." "לאחר התווכחות קצרה הגיעו הצדדים להסכמה." "המאמר עורר התווכחות ציבורית רחבה."