מי שעשה דבר⁻מה בטעות, בלי כוונה. "הוא פגע בחברו בשוגג וביקש סליחה מיד." "החוק מבדיל בין מי שפעל בזדון לבין מי שפעל בשוגג." "בית המשפט קבע כי הנזק נגרם בשוגג."

טעות, שגיאה

טעה שלא במתכוון; שגה. "הוא שגג בחישוב הסכום הסופי." "בית המשפט קבע שהפקיד שגג ברישום הנתונים." "אם שגג בהחלטתו, אפשר לתקן את הטעות."

בהלכה, שוגג הוא כינוי לאדם שעבר על אחת ממצוות לא תעשה אך לא ידע שבמעשה שעושה, עובר על עבירה - או משום שלא ידע שמעשה זה אסור, כגון שלא ידע שכתיבה אסורה בשבת, או משום שלא ידע שזמן זה הוא הזמן האסור, כגון שלא ידע שהיום שבת. מתוך ויקיפדיה