הִשְׁתַּגֵּעַ, אִבֵּד אֶת הַשְּׁפִיּוּת

התעצבן, התרגז, כעס

הפך עצוב מאוד

נִדְהָם, הֻפְתַּע, הִתְפַּלֵּא

הוכה, הרביצו לו, קיבל מכות

ננזף, גערו בו

כָּעַס, הִתְרַגֵּז, הִתְעַצְבֵּן

כָּעַס, הִתְרַגֵּז, הִתְעַצְבֵּן

נִדְהָם, הֻפְתַּע, הִתְפַּלֵּא

חטף הוא סימן בניקוד העברי, שמשמעותו קיצור הברה – תנועה חטופה. מקורו בניקוד הטברני, והוא קיים גם בעברית בת ימינו. קיים באותיות גרוניות בלבד (א, ה, ח, ע), אולם יש מספר מקרים יוצאידופן לאות שאינה גרונית שנוקדה בתנ"ך בחטף. לפי הבלשן גבריאל בירנבאום, הטברנים מנקדי התנ"ך השתמשו בחטף פתח באותיות לא גרוניות במטרה להדגיש לקוראים שמדובר בשווא נע. זה התאפשר כיוון שהם הגו את השווא הנע בתנועת A. ולכן יש לקרוא בעברית מודרנית הנשענת על ההגייה הספרדית חטף פתח מסוג זה כשווא נע בתנועת E.[https://hebrew⁻academy.org.il/wp⁻content/uploads/acad43.pdf] מתוך ויקיפדיה

מהירות

לקח בפתאומיות ובכוח. "הילד חטף את הכדור מידי."

תפס וכלא אחר כנגד רצונו, לרוב כדי להשיג מטרה בתמורה לשחרורו

קיבל, ספג. "הבחור חטף מכות ברחוב."

לקה, נדבק. "הילד חטף שפעת בגן."

אכל בחפזה

חטמ"ר פארן, חטמ"ר שגיא, חטמית, חטמית זיפנית, חטנגה, חטף חיריק, חטף סגול, חטף פתח, חטף קמץ, חטפיות אוסטרליות