מליצה – לשון גבוהה, פיוטית, שאינה נמצאת בשימוש יום⁻יומי בדרך כלל, ומאפיינת את הלשון המקראית ולשון השירה והספרות. ספר "משלי" מדבר על "להבין משל, ומליצה; דברי חכמים, וחידתם". בתקופת ההשכלה הרבו להשתמש בלשון המליצה, ובמהלך הזמן נתפסה פעמים רבות הלשון המליצית כציון לגנאי. מתוך ויקיפדיה

צחק, התבדח, התלוצץ

עץ פרי טרופי שמקורו בסין. "בחממה מגדלים עץ ליצ'י בתנאי חום ולחות מתאימים." "עץ הליצ'י פורח באביב ומניב פרי בקיץ."

פרי עץ הליצ'י, המכוסה בקליפה אדמדמה דקה ומחוספסת שאינה נאכלת, ובתוכו ציפה לבנה⁻שקופה, מתוקה ועסיסית. "בקערת הפירות היו מנגו, אננס וליצ'י." "קילפתי את הליצ'י ואכלתי את הציפה המתוקה." "הליצ'י נמכר לעיתים כשהוא עדיין מחובר לענף."

מליסנדה, מלכת ירושלים, מליסרון, מליפיסנט, מליפיסנט (סרט), מליפיסנט 2, מליציה, מליצית הנמרים בלבנון, מליק ביזלי, מליק מונק, מליק סילי

מתאפיין בשפה גבוהה ופיוטית. "סגנונו המליצי של הנאום יצר רושם חגיגי ורשמי." "המחבר בחר בלשון מליצית כדי להעניק לטקסט אופי נשגב." "יש קוראים המתקשים להתחבר לסגנון מליצי מדי."

שיש בו לשון גבוהה, מהודרת ופיוטית. "הנאום נכתב בסגנון מליצי ומרשים." "המשורר השתמש בלשון מליצית כדי להעצים את הרגש." "יש הקוראים לטקסט זה טקסט מליצי מדי."