פָקַצָה (נכתב גם פקאצה) הוא כינוי שהופיע בעברית לראשונה ככל הנראה בתחילת שנות ה⁻80, והתבסס על ראשי תיבות של "פקידה צבאית" וסיומת הנקבה: ה. במילון העולמי לעברית מדוברת (1982) בעריכת דן בן אמוץ ונתיבה בן⁻יהודה מופיעה המילה בנספח ככינוי לטירונית, אך במהרה גלש הביטוי והפך כינוי לנשים (צעירות או מבוגרות), נערות או ילדות שהתנהגותן נחשבת סנובית, גסה, קיטשית, חסרת עידון ולעיתים גם חסרת מצפון וכפויית טובה. מתוך ויקיפדיה

פקצה (נכתב גם פקאצה) הוא כינוי שהופיע בעברית לראשונה ככל הנראה בתחילת שנות ה⁻80, והתבסס על ראשי תיבות של "פקידה צבאית" וסיומת הנקבה: ה. במילון העולמי לעברית מדוברת (1982) בעריכת דן בן אמוץ ונתיבה בן⁻יהודה מופיעה המילה בנספח ככינוי לטירונית, אך במהרה גלש הביטוי והפך כינוי לנשים (צעירות או מבוגרות), נערות או ילדות שהתנהגותן נחשבת סנובית, גסה, קיטשית, חסרת עידון ולעיתים גם חסרת מצפון וכפויית טובה. מתוך ויקיפדיה

כינוי גנאי לנערות צעקניות, גסות ועילגות

פקידה צבאית

פריחה קטנה וצעקנית, פקידה צעירה

פקעיות הטעם, פקעיות טעם, פקעית, פקעת, פקפנט, פקצע, פקק, פקק אנאלי, פקק געשי, פקק הכתר