סביל של הֵשִׁיב: עָנָה. "הוא השיב לשאלת המורה בביטחון." "לאחר רגע של מחשבה השיבה הנציגה בפירוט." "כשפנו אליו בבקשה, השיב בנימוס."

הוֹשִׁיבוּ אותו; גרמו לו לשבת או להציבו במקום ישיבה. "הילד הוּשַׁב בשורה הראשונה של הכיתה." "האורח הוּשַׁב ליד שולחן הכבוד." "לאחר הבדיקה הוּשַׁב המטופל על כיסא גלגלים."

הוּחְזַר למקומו או לתפקידו. "לאחר הערעור הוּשַׁב העובד לתפקידו הקודם." "הספר הוּשַׁב למדף לאחר העיון." "הציוד הוּשַׁב למחסן בסוף היום."

נַעֲנָה

תושב הוא אדם המתגורר במקום מסוים: במדינה, ברשות מקומית, בשכונה וכדומה. היותו של אדם תושב מקנה לו זכויות ומטילה עליו חובות. להבדיל מאזרחות, שהיא מעמד פורמלי, על⁻פי רישום מתאים, תושבות היא מאפיין פחות פורמלי, הנקבע לא רק לפי רישום, אלא בעיקר לפי המציאות בשטח – המקום שבו האדם מתגורר. מתוך ויקיפדיה

תורת תיק ההשקעות, תורת תיק ההשקעות המודרנית, תורתו אומנותו, תורתו של סה⁻מה, תורתם אומנותם, תושב ארעי, תושב חוזר, תושב ישראל, תושב"ע, תושבות

מי שמתגורר במקום מסוים דרך קבע; בן המקום. "תושבי השכונה התכנסו לדיון על התוכנית החדשה." "העירייה מעניקה הנחה לתושב העיר." "הוא נחשב לתושב קבע מאז שעבר לגור בארץ."