ז'אק קופו (בצרפתית: Jacques Copeau; 4 בפברואר 1879 – 20 באוקטובר 1949) היה שחקן, מחזאי, דרמטורג ובמאי תיאטרון צרפתי, מבקר תיאטרון ומורה לדרמה, מן המשפיעים ביותר על עיצובו של התיאטרון המודרני בצרפת. יחד עם כותבים כאנדרה ז'יד וז'אן שלומברגר ייסד ב⁻1909 את כתב העת הספרותי "נובל רווי פרנסז" (''Nouvelle Revue Française'' - NRF) ממנו צמחה ב⁻1911 הוצאת גלימאר. ב⁻1913 ייסד את תיאטרון וייה⁻קולומבייה (Théâtre du Vieux⁻Colombier) בפריז ולאחר מלחמת העולם הראשונה ייסד בית ספר למשחק. שיטתו ביקשה ליצור קשר עמוק בין הקהל לשחקן באמצעות הדגשת מיומנויות משחק כתנועה ושימוש בדיבור להדגשת הטקסט והמקצב. הוא התנגד לריאליזם מוגזם ונטה לסימבוליזם ובכך השפיע גם על עיצוב התפאורה בתיאטרון המודרני שנטה לכיוון במה עירומה, אף זאת על מנת למקד את הדרמה בשחקן. שיטתו דרשה חזרות מרובות ועבודה רבה על טכניקות משחק, תרגילי אימפרוביזציה, שימוש באביזרים ומסכות. כמנהל תיאטרון ביקש לייצר גישה מודרנית לרפרטואר לשילוב שחקני אנסמבל בהצגות רבות במהלך השנה, קלאסיות ומודרניות, צרפתיות⁻מקוריות ומתורגמות ובכך לפתוח בפני השחקנים והקהל מגוון רחב של התנסויות. לקראת סוף ימיו ביקש לחזור אל המסורות הקדומות של התיאטרון כמו תיאטרון הנו היפני והקומדיה דל'ארטה. מתוך ויקיפדיה

ז'אק פלטייה די⁻מאן, ז'אק פרוור, ז'אק פרומנטל הלוי, ז'אק קונפינו, ז'אק קוסטו, ז'אק קנטי, ז'אק קרטייה, ז'אק קתמור, ז'אק רו, ז'אק רוג