חוק גרים (ידוע גם כ"מעתק ההגאים הגרמאני הראשון") הוא מעתק ההגאים ששינה את השפות הגרמאניות משאר השפות ההודו אירופיות, הוא גם החוק ההגאים השיטתי הראשון שנתגלה. ניסוחו היווה נקודת מפנה בהתפתחות הבלשנות ואפשר את יצירתן של שיטות מתודולוגיות קפדניות במחקר ההיסטורי של הבלשנות. החוק התגלה על ידי פרידריך פון שלגל ב⁻1806 ורסמוס ראסק ב⁻1818. ב⁻1822 הרחיב יעקוב גרים את החוקים האלה ויישם אותם על השפה הגרמנית בספרו ''Deutsche Grammatik'' ("דקדוק גרמני"). חוק גרים, או חוק ראסק⁻גרים, כפי שהוא מכונה לעיתים, קובע סדרה של התאמות בין עיצורים סותמים וחוככים בשפות גרמאניות מוקדמות לבין העיצורים הסותמים בשפות הודו⁻אירופיות אחרות. גרים השתמש בדוגמאותיו בעיקר בלטינית וביוונית. השינויים שגרים תיאר כנראה התרחשו בסביבות 500 לפנה"ס. מתוך ויקיפדיה

חוק גיי⁻לוסאק, חוק גיי⁻ליסק, חוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד, חוק גלאס⁻סטיגל, חוק גראם, חוק גרין, חוק גרשאם, חוק גרשם, חוק דגל המדינה (גרמניה הנאצית), חוק דוברז'ה