חטא בעל פעור (או חטא בנות מואב) הוא מאורע מקראי, המתואר בספר במדבר, שאירע בעת שחנו בני ישראל בשיטים שבערבות מואב סמוך לכניסתם לארץ כנען. לפי המתואר, נמשכו רבים מהעם למעשי זנות עם בנות מואב ומדין, ומתוך כך פיתו אותם הבנות להשתתף באכילת הזבחים שהקריבו לאל המואבי – בעל פעור – ואף להשתחוות לו. בעקבות החטא הורה ה' למשה להוציא להורג את ראשי החוטאים בעבודה זרה, ובתוך כך מתאר התנ"ך התפרצות של מגפה בקרב העם. בשיאו של החטא, לקח זמרי בן סלוא ששימש כנשיא בית אב בתוך שבט שמעון, את כזבי המדיינית, בתו של צור ממלכי מדיין, לשכב איתה באוהלו לעיני משה וכל העדה. פינחס, בנו של אלעזר בן אהרן הכהן, בקנאתו לה', לקח רומח ודקר את שניהם למוות באוהל, ובעקבות זאת המגפה נעצרה. בשכר זאת, הבטיח ה' לפינחס ולזרעו את הכהונה הגדולה. מתוך ויקיפדיה

בעל פעור הוא שמו של בעל מקומי המזוהה עם עולם המוות. במקרא הוא מקושר לאזור מואב, ובני ישראל חוטאים בעבודתם את בעל פעור לפני הכניסה לארץ ישראל (). מתוך ויקיפדיה

בעל מניות, בעל משנה למלך, בעל עניין, בעל ערוגת בושם, בעל ערוך השולחן, בעל צמח צדק, בעל קורא, בעל קצות החושן, בעל קרבן נתנאל, בעל קרי