כלי נשק קר בעל להב ארוך וחד, המשמש לדקירה ולחיתוך. "הלוחם שלף את חרבו מן הנדן." "במוזיאון הוצגה חרב עתיקה מן התקופה הרומית." "הנסיך אחז בחרב מעוטרת בטקס ההכתרה."

נהרס או נחרב עד שנעשה שמם. "הכפר חרב במלחמה ולא נותרו בו בתים עומדים." "לאחר השריפה חרב המחסן כולו." "ערים רבות חרבו ברעידת האדמה."

התייבש; חדלו להיות בו מים או לחות. "ערוץ הנחל חרב בקיץ שעבר." "הבאר חרבה לאחר שנות הבצורת." "האדמה חרבה מחום השמש."

החריב; הרס; השמיד

סביל של חֵרֵב: החריב; הרס; השמיד

שם משפחה

"הלוחם הכניע את יריבו באבחת חרב אחת." "הוא חתך את החבל באבחת חרב מהירה." "הדמות בסיפור חיסלה את אויביה באבחת חרב."

חרב חדה משני צידיה

פעולה, רעיון או מצב שעלולים להביא לתוצאות הפוכות מהמטרה שלשמה נעשו או נוצרו. "הקדמת הבחירות התגלתה כחרב פיפיות לאחר שמפלגתו של ראש הממשלה הובסה בבחירות."

חבר, רחב