בושה גדולה וביזיון. "התנהגותו בפומבי הייתה בושה וחרפה למשפחתו." "הזנחת התלמידים היא בושה וחרפה למערכת החינוך." "הפרת ההבטחה נחשבה בעיניו לבושה וחרפה."

קילל

עשה מעשה מסוכן; הסתכן מאוד. "הלוחם חֵרֵף את נפשו כדי להציל את חבריו מן האש." "הכבאי חֵרֵף את נפשו ונכנס לבניין הבוער." "היא חֵרְפָה את נפשה למען הצלת הילד מן הנהר."

העמיד את עצמו בסכנת מוות; הסתכן מאוד. "הלוחם חֵרֵף את נפשו למות כדי להציל את חבריו." "הכבאי חֵרֵף את נפשו למות כשנכנס לבניין הבוער." "הוא חֵרֵף את נפשו למות למען המטרה שהאמין בה."

קינן בסתיו ובחורף. "העגור והנחליאלי נוהגים לחרוף בארץ."

קילל; ניאץ

קילל; גידף; ניאץ

ביזיון או בושה גדולה. "התבוסה הכואבת נחשבה לחרפה בעיני האוהדים." "הוא ראה במעשה הזה חרפה למשפחתו." "הזנחת החלשים היא חרפה לחברה מתוקנת."