ידע במי או במה מדובר, זיהה. "אתה מכיר אותי?" "לא הכרתי אף אחד במסיבה."

פגש לראשונה. "הכרנו באוניברסיטה."

(הכיר ב⁻) אישר שדבר⁻מה הוא אמיתי, קיבל את קיומו של דבר⁻מה. "השופט הכיר בצדקתי ופסק לטובתי." "בקונגרס דנו האם להכיר בירושלים כבירת ישראל." "האב סרב להכיר בבנו."

במשפט העברי, דין יַכִּיר מציין נאמנות של אב לקבוע את הסטטוס של בנו או בתו ביחס אליו; לדוגמה, לקבוע שבן מסוים הוא חלל או ממזר, או לקבוע שהוא הבכור מבין הילדים, וזאת אף אם הקביעה סותרת חזקה קיימת. נאמנות זו שייכת דווקא לאב, אך אם אינה נאמנת. מתוך ויקיפדיה

העריך מעשה טוב שעשו לו, רצה לגמול למי שעשה לו טובה

יכין ובעז, יכין חק"ל, יכין חק"ל ישראל, יכין⁻חק"ל, יכיני, יכליהו, יכמן, יכניה, יל, יל"ג